על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, במקרים של פגיעה קשה בתאונת דרכים, בה נגרם לנפגע הפסד של 40% ומעלה מכושר השתכרותו בעתיד, או בתאונת דרכים קטלנית, בה נותרו תלויים לנפגע שנפטר, קיימת לבית המשפט סמכות לפסוק כי הפיצויים מחברת הביטוח ישולמו בתשלומים עתיים (חודשיים) הצמודים למדד המחירים לצרכן.
בית המשפט העליון הרחיב את שיטת פיצוי זו והחיל אותה גם לגבי תביעת נזקי גוף, לרבות תאונות אשר אינן תאונות דרכים, כגון תאונות עבודה ותביעות רשלנות. שיטת פיצוי זו יכולה במקרים מסוימים, על פי קביעת בית המשפט, להחליף פיצוי חד פעמי גבוה המתבסס על תחשיב מהוון של הנזקים, כפי שנוהג בית המשפט לפסוק ברובם המכריע של התיקים.
שיטת פיצוי זו נהוגה בעיקר במקרים בהם בשל אופי הפגיעה הקשה אשר אירעה לנפגע, קיים ספק ביחס לתוחלת החיים הצפויה של הנפגע, כאשר הנפגע הינו קטין או חסוי וקיים חשש כי הוריו או אפוטרופסיו של הנפגע ינהלו את כספיו בצורה בלתי אחראית או שאינה לטובת הקטין וכאשר המדובר בנפגע מוגבל, אשר הפיצוי מן הפגיעה יהווה הכנסתו היחידה לשארית חייו.
בנוסף, על פי התקנות, קיימת לנפגע רשות לבקש מבית המשפט להגדיל את התשלומים שנפסקו, מדי שישה חודשים, במקרה בו חלה החמרה במצבו של הנפגע, המצדיקה הגדלה של הפיצויים.
כמו כן, במצב בו קיבל הנפגע תשלומים עתיים ונפטר, תוך שהותיר אחריו אלמנה ותלויים, זכאים לאחר פטירתו אלמנתו וילדיו הקטינים להמשיך ולקבל קצבה באחוזים מן הסכום לו היה זכאי הנפגע בחייו, כאשר על פי התקנות שיעור התשלומים המגיעים לאלמנה מוגבל ל-66% מן הקצבה שקיבל הנפגע בחייו, ושיעור התשלומים המגיעים לילדיו של הנפגע מוגבל ל-34% מן הקצבה שקיבל הנפגע.
שיקול נוסף אשר נלקח בחשבון על ידי בית המשפט, כאשר הוא שוקל האם לפסוק לנפגע פיצויים עתיים, הינו חוסנו הכלכלי של הנתבע, והאם המדובר בגוף פיננסי איתן אשר יוכל בוודאות לכסות את כל סכום הפיצויים אשר ישתלם לנפגע בעתיד. במקרים מסוימים, אף מורה בית המשפט להקים קרן לטובתו של הנפגע, אשר יהיה בה סכום שיספיק בוודאות לכיסוי כל הפיצוי שישתלם לנפגע לאורך השנים, ובסוף ימיו של הנפגע ו/או סיום התשלומים מוחזרת היתרה הקיימת בקרן לנתבע.
