ש', עובד בכיר בחברת ביטוח, נאלץ להפסיק עבודתו עקב מחלת טרשת נפוצה ופנה למוסד לביטוח לאומי בתביעת נכות כללית במסגרתה הוכרה לו נכות תפקודית זמנית בשיעור של 100%.
בתום תקופת הזמניות נבדק על ידי ועדה ולמרבה האכזבה הופחתה נכותו התפקודית על ידי הוועדה הרפואית במחצית על אף שלא חל כל שינוי במצבו, ונקבע שמצבו עדיין זמני.
לאור האמור פנה ש' למשרד עורכי הדין קליין, אשר הגישו עבורו כתב ערר מפורט על החלטת הוועדה ותמכו את כתב הערר בחוות דעת רפואיות מתאימות.
לוועדת הערר הגיע ש' מלווה בעורך דין ממשרד עורכי הדין קליין, והוועדה, אשר קיבלה דיווח מפורט על מצבו של ש' מעורך הדין קבעה את התוצאות הטובות ביותר מבחינתו של ש'- הקביעה שמצבו זמני שונתה על ידי הוועדה לנכות צמיתה, כפי שנדרש במסגרת הערר, והנכות התפקודית הועמדה על 100%, באופן בו זוכה ש' לקצבה החודשית המקסימאלית ששיעורה המצטבר עומד על הסך של כמיליון ₪.
