י' נפגע בתאונת עבודה בעת שהרים שער מתכת כבד וחש לפתע כאב חד בגבו. י' פנה לטיפול רפואי ראשוני במרפאת המפעל ולאחר מכן לא פנה לטיפול במשך חודש לאחר התאונה. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתו של י' בטענה כי לא נגרמה לו הפגיעה הנטענת בגב התחתון בנסיבות הנטענות וכי אף אם אירע לו האירוע התאונתי הנטען, הרי שהפנייה המאוחרת לטיפול רפואי שוללת את הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין הנזק בגבו של התובע.
בנוסף טען הביטוח הלאומי כי לתובע עבר רפואי של פגיעה בגב התחתון וכי הנכות הקיימת לתובע בגב התחתון, במידה וקיימת, נובעת מעברו הרפואי של התובע או מגילו המבוגר ולא מתאונת העבודה הנטענת. משרדנו הגיש עבור התובע תביעה מפורטת לבית הדין לעבודה בנוגע לתאונה ובמסגרתה נטען כנגד טענות המוסד לביטוח לאומי. לאחר מאבק משפטי ממושך במוסד לביטוח לאומי במסגרת בית הדין לעבודה, זכה התובע, אשר היה מיוצג על ידי משרדנו בהליך, והאירוע התאונתי שנגרם לתובע הוכר כתאונת עבודה. כמו כן הוכר הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לבין הפגיעה הקיימת לתובע בגב התחתון.
בהמשך להכרת בית הדין לעבודה הועבר עניינו של התובע לוועדות הרפואיות ושם נפסקה לו לאחר שורת ועדות נכות צמיתה בשיעור של 20% והוא זוכה בקצבה חודשית בסך של למעלה מ-3,600 ₪ לחודש בנוסף על מענק חד פעמי בשיעור של כ-180,000 ₪. המוסד לביטוח לאומי ערער על קביעת הוועדה ולאחר התנהלות נוספת נדחה ערר המוסד והקביעה אודות נכותו של התובע הפכה לחלוטה וזאת תוך שמירה על זכותו להמשיך ולעבוד בכל שכר שהוא מבלי שתיפגע הקצבה.
