על פי פסיקת בית המשפט העליון, בפסק הדין בעניין אלסוחה (רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון המנוח דהאן, פ"ד מד(3) 397) – קיימת זכאות לפיצוי, במקרה של תאונת דרכים, גם לאדם אשר היה עד לתאונת דרכים בה נפגע קרוב משפחתו וסבל נזק נפשי כתוצאה מפגיעה חמורה בקרוב משפחתו בתאונה, בנוסף על הפיצוי הישיר בגין הפגיעה שאירעה לנפגע, אשר משולם לנפגע או לעזבונו ותלוייו, בהתאם לנסיבות.
פסק הדין קבע ארבעה קריטריונים מצטברים להכרה בנזק הנפשי לקרוב המשפחה. התנאי הראשון הינו כי המדובר בקרוב משפחה מדרגה ראשונה.
התנאי השני, הינו כי התובע היה עד לתאונה, וחווה למעשה טראומה ישירה במועד התאונה. התנאי השלישי, הינו כי הנזק הנפשי אירע לתובע בסמיכות לתאונה וכתוצאה ישירה של התאונה. התנאי הרביעי מתייחס לעוצמת הנזק הנפשי. הפסיקה הכירה כנזקים ברי פיצוי, בתגובות נפשיות חמורות, הכוללות בעיקר התפרצות של מחלת נפש פסיכוטית אצל התובע. בית המשפט הדגיש, כי בכדי לזכות בפיצוי, על הנזק הנפשי לתובע לחרוג מרגשות האבל על האובדן והשכול שקיימים בכל מקרה של אובדן בן משפחה, ולהצביע על נזק פוסט טראומטי הקשור לתאונה.
במשך השנים, הורחבה בפסיקה הזכאות לפיצויים בגין פגיעה נפשית משנית, והוגמשו הקריטריונים אשר נקבעו בפסק הדין אלסוחה. כמו כן, נקבע כי הלכת פסק הדין אלסוחה חלה גם על פגיעות נפשיות משניות כתוצאה מתאונות שאינן תאונות דרכים (פסק הדין שניידר – ע"א 642/89) ועל כן חלה הלכת אלסוחה גם על מצבים כגון תאונות עבודה, רשלנות רפואית ופגיעות שונות.
בתי המשפט הגמישו את הקריטריון לפיו על התובע לנזק נפשי משני, להיות קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הנפגע ובמצבים מסוימים, בהם התקיימה קרבה ממשית של התובע לנפגע, הכיר בית המשפט בנזק הנפשי של הקרוב, גם כאשר התובע לא היה קרוב מדרגה ראשונה של הנפגע. כך נפסק למשל לעניין תובע שהיה עד לפגיעה של אחייניתו, אשר הייתה מאוד קרובה אליו, אולם נדחתה תביעה לפגיעה נפשית משנית של אדם שהיה עד לתאונה של חברו הקרוב.
בנוסף, הגמיש ביהמ"ש את הדרישה שהתובע היה נוכח פיזית במקום התאונה גם למצב בו התובע היה עד טלפונית לפגיעת קרובו בתאונה.
גם מבחינת עוצמת הנזק הנפשי, התרככו דרישות הפסיקה, הפסיקה אינה אחידה, אך לרוב הסתפקה בקיומה של פגיעה נפשית המצביעה על נכות קבועה ולא על פגיעה זמנית. לא בכל מקרה קיומה של נכות נפשית מביא לפיצוי התובע ובתי המשפט התחשבו בגורמים שונים, כגון התמשכות הפגיעה הנפשית לאורך זמן, סיכויי התובע להחלים מן הפגיעה באופן מלא או חלקי, האפשרות כי מצבו יוחמר, הזדקקות לטיפול פסיכיאטרי או פסיכולוגי מתמשך, הזדקקות לטיפול תרופתי, פגיעה בכושר התפקוד של התובע, פגיעה בכושר עבודתו, מידת השתלבותו בחיי היום-יום ועוד.
