בנוגע לתאונות עבודה הנובעות כתוצאה מנפילה מסולם, קיימים, בין היתר, תקני בטיחות מיוחדים, במסגרת תקנות הבטיחות בעבודה, הקובעות הנחיות ביחס לתקינות סולמות, אשר במקרים בהם לא קוימו על ידי המעביד יהיה חייב המעביד בפיצוי בנזיקין לעובד שנפגע.
כך למשל, קובעות תקנות הבטיחות, כי על מעביד, המבצע עבודות בניה, לספק לאתר סולמות ללא פגם, מחומר מתאים למטרה שלה נועדו ובכמות הדרושה.
בנוסף מתייחסות התקנות לגובה הסולם הנדרש לשם ביצוע עבודה וקובעות כי על סולם שארכו עולה על 2 מטרים, להיות גבוה במטר אחד לפחות מהנקודה הגבוהה ביותר שאליה מגיע המשתמש בו, למעט אם במקום הגבוה ביותר אליו על המשתמש בסולם להגיע קיימת אחיזת יד מתאימה.
התקנות קובעות הנחיות מיוחדות ביחס ליציבותו של הסולם, ובמקרה בו לא ניתן להשעין את הסולם באופן יציב, מחייבות התקנות להעמיד אדם ליד בסיס הסולם, אשר יחזיק בסולם על מנת למנוע את הזזתו מהמקום. בנוסף קיימות הנחיות ביחס לחיזוקו של סולם עץ, חוזקם של זקיפי הסולם ושלבי הסולם.
הפסיקה עוסקת במקרים רבים של תאונות עבודה כתוצאה מנפילה מסולם וקובעת את מידת אחריותו של המעביד לפיצוי הנפגע בהתאם למידת עמידתו בתקני הבטיחות הקבועים בתקנות. כך למשל, במקרה בו איש תחזוקה במלון, אשר נדרש לבצע תיקון לגוף תאורה, נפל מסולם בגובה 2.5 מטר אשר סופק לו על ידי הנהלת המלון, קבע בית המשפט כי הנתבעת התרשלה בכך שסיפקה לתובע סולם אשר לא התאים לאופי ביצוע העבודה שנדרשה ממנו ולא היה בטיחותי. בית המשפט התייחס לשיקולי בטיחות נוספים בהם לא עמדה הנתבעת וכן ציין כי התרשלה הנתבעת בכך שלא נתנה לתובע הדרכה ו/או פיקוח מספיקים במסגרת עבודתו. עם זאת, קבע בית המשפט כי לתובע קיימת רשלנות תורמת בשיעור של 15%, המצדיקה הפחתה מסוימת של הפיצוי המגיע לו מאת הנתבעת, מאחר ולנוכח ניסיונו היה עליו להפעיל שיקול דעת ולא לעלות על סולם אשר סבר כי אינו בטוח או אינו מתאים לעבודה שנדרשה ממנו.
בית המשפט ציין, כי ההלכה הנוהגת בבתי המשפט בישראל, הינה כי המעביד הוא האחראי על מקום העבודה ועל העבודה אשר העובד נדרש לבצע וכי עליו מוטלת האחריות לדאוג כי תנאי העבודה, שיטות העבודה ואופן ביצוע העבודה יהיו בטוחים וכן החובה לתת לעובד הדרכות ביחס לבטיחות בעבודה ולפקח אחר בטיחות עבודתו ועל כן קבע בית המשפט כי במקרה של תאונת עבודה יש להחמיר עם המעביד ולהקל עם העובד בייחוס רשלנותו לקרות התאונה.
